הערב קליבלנד ניצחה את הווריורס בגולדן סטייט וחזרה לפיגור 3-2 בסדרת הגמר. מה כל אחת מהקבוצות יכולה ללמוד מהמשחק?

מבחינת קליבלנד, הדבר החשוב ביותר, כשמוציאים מהמשוואה את הדיון על הרחקתו של גרין, הוא התיאום בין לברון ג'יימס וקיירי אירווינג. בין אם מדובר בחדירות הטובות פנימה של הראשון שהובילו לנקודות קלות או במיד ריינג' הנפלא של השני, הם הצליחו לרווח את המגרש אחד לשני בזכות קליעות מקרוב ומרחוק ולתת משחק פשוט אדיר של 41+41, 13 אסיסטים ו-33 מ-54 (61.1% מהשדה). כשהשניים קולעים ככה, הניצחון יהיה של קליבלנד.

מעבר לזה, הקאבלירס צריכים לחשוב טוב על התפקיד של הצוות המסייע שלהם. לא סביר שאירווינג וג'יימס יתנו עוד שני משחקים כל כך טובים, במיוחד כשגולדן סטייט עם דריימונד גרין בחמישייה, ושאר הקבוצה נתנה משחק חלש במיוחד (30 נקודות ב-37% מהשדה, שני אסיסטים, ו-7 ריבאונדים להוציא את טריסטן תומפסון), ולכן זה משהו שקליבלנד צריכה לשפר. היום זה לא בלט, במיוחד בערב כל כך טוב של אירווינג וג'יימס שפשוט סירבו לתת לסדרה למות, אבל תהיו בטוחים שזה ישפיע בעתיד.

מבחינת גולדן סטייט, ראינו כמה דריימונד גרין משמעותי. בלי קשר לזה שבהעדרו רוטציית הגבוהים של גולדן סטייט נפגמה (הקבוצה זקוקה נואשות לגבוה מחליף שיגיע בקיץ. דיוויד לי/ברנדון באס/דיוויד ווסט יתאימו), הנוכחות שלו חיונית מאוד לקבוצה. זה בא לידי ביטוי בהתקפה, איפה שהוא מסוגל לתת הנעת כדור נורמלית ולרסן את שאר חלקי הקבוצה, מה שימנע משחקים של 18 אסיסטים. כל השחקנים בגולדן סטייט שאינם סטפן קרי, קליי תומפסון ואנדרה איגודלה קלעו ביחד 20 נקודות, מה שמראה הנעת כדור חלשה מאוד של הקבוצה.

הווריורס פספסו המון שלשות פתוחות, המון, ויותר משזה היה מזל רע או הגנה טובה של קליבלנד היה מדובר במצבים בעייתים יחסית של השחקנים. הם לא קיבלו את הכדורים באזור הנוחות שלהם בחלק מהמקרים, או שהיססו לפני הזריקה ולא היה להם את הביטחון הרגיל שגורם לשלשות האלו להכנס. עם דריימונד גרין על המגרש, זה היה שונה. יתכן שגם הנחיה מפורשת שתמנע מהשחקנים לזרוק כל כך הרבה מרחוק (האריסון בארנס עם 1 מ-12 במרחק של 5 פיט לפחות מהסל) הייתה פותרת את זה, אבל אי השעייה של הבחירה ה-35 בדראפט 2012 הייתה יכולה להפוך את המשחק למשחק האחרון של העונה.

אבל הבעיה המרכזית של גולדן סטייט הייתה בהגנה, בעיקר במחצית השנייה. מהרגע שאנדרו בוגוט נפצע וירד קליבלנד רצה וניצלה את היתרון הפיזי העצום שלה על הווריורס שניסו לשחזר את הדת'-בול ליינאפ עם ליבינגסטון, קרי, תומפסון, בארנס ואיגודלה. החמישייה הרכה הזאת נכשלה כישלון חרוץ, ומהרגע שבוגוט ירד עד הרגע שסוף סוף הועלה סנטר, פסטוס אזילי, מגמת המשחק התהפכה. קליבלנד עלתה מיתרון 3 נקודות ליתרון 8 נקודות וגולדן סטייט לא הצליחה לחזור מזה.

מה שאנחנו לומדים מפה הוא שהווריורס חייבים גבוה על המגרש. בין אם זה גרין או אזילי/ואז'ראו, גולדן סטייט חייבת מישהו שיוכל להתחלף בהגנה ולהגן על הטבעת. אנדרה איגודלה ניסה לעשות את זה, אבל כשהוא נאלץ לעשות גם את זה וגם לשמור על לברון ג'יימס אנחנו רואים משחק 41-16-7 של הקינג. לברון היה פחות טוב כשהיה עוד סנטר ששיחרר את איגודלה, אבל הננוכחות ההגנתית של גרין ובוגט נותנת לו חופש מלא בשמירה על ג'יימס, דבר חשוב מאוד.

מבחינת ההמשך, ככל הנראה אנחנו נחזה בחמישיית הדת'-בול של גולדן סטייט. קרי, תומפסון, איגודלה, בארנס וגרין צפויים לפתוח. זאת חמישייה חזקה מאוד שיכולה לרוץ ולהתיש את היריבה (לברון שיחק הערב 43 דקות, תומפסון 41, אירווינג 40) כבר מהרגע הראשון. מה שחשוב הוא שקר ידע להגיב מהר לשינויים, בניגוד למה שהיה במשחק 5 (באופן מפתיע, הוא אחד ממנהלי המשחק הטובים בליגה), ויעלה את ואז'ראו או אזילי בעת הצורך. אין שום מקריות בזה ששלושת הסנטרים המחליפים של גולדן סטייט הם היחידים שסיימו את המשחק הזה עם +/- חיובי, ולכן אם הם היו עולים בזמן, אחרי פציעת בוגוט, הווריורס היו יכולים לנצח.